גזר דין בתיק נ"ב 5193-10-10

הנאשמת הורשעה עפ"י הודאתה בגין נהיגה בשכרות בשני אירועים, בסמיכות של כשבועיים.

באירוע השני, מצויה היתה בפסילה ונהיגתה הסתיימה בכך שסטתה מנתיב נהיגתה ונעצרה בשיחים בשול הדרך.

הנאשמת, אשר היתה בעיצומו של שירות סדיר בצה"ל, הושמה במעצר בכלא "נווה תרצה" למשך כשבועיים ובהמשך שוחררה למעצר בית, בתנאי איזוק אלקטרוני.

בפני עתירת התביעה להשתת מאסר בפועל ובמקביל מבקשת לגזור על הנאשמת תקופת פסילה ממושכת.

מנגד, בפני, דבריה הנרגשים של הנאשמת, המבקשת ליתן לה הזדמנות נוספת ולאפשר לה השלמת שירותה הצבאי בצד ענישה המתקבלת על ידה כמובנת.

בנוסף, הונחו בפני במהלך הדיונים, מכתבים אשר נכתבו ע"י הנאשמת ובהם שוטחת קורות חייה, והמהפך שחל בה לאחר גיוסה לצה"ל. מכתבים אלו, לוו במסמכים מטעם הצבא שהוכיחו נכונות דבריה.

בנוסף, הונח בפני תסקיר מקיף וממצה שנערך על ידי שירות המבחן.

מטעמי צנעת הפרט, לא אצטט האמור בתסקיר. אולם יש להדגיש כי המדובר בתסקיר חיובי עד מאוד. התסקיר מפרט הרקע להסתבכותה של הנאשמת בעבירות נשוא כתב האישום.

שירות המבחן, רואה שני האירועים הנדונים בפני כמקשה אחת וכך אעשה אף אני. בפי קצינת המבחן אבחון לנסיבות התדרדרותה של הנאשמת לשולי החברה, עד כי צה"ל עמד לשחררה מחובת גיוס חובה. שירות המבחן קובע כי הנאשמת עברה תהליך משמעותי במסגרתו עוברת תהליך התבגרות ובו לקיחת אחריות מלאה על טעותה.

התסקיר מספר על ניתוק קשרים עם גורמים שליליים ובמקביל חיזוק קשרים עם משפחתה.

עניין זה בא לידי ביטוי במהלך ניהול המשפט, שעה שהנאשמת לוותה על ידי בני משפחתה, אשר לקחו חלק פעיל בתהליך. זאת בניגוד ובשינוי חיובי לנתק המשפחתי, הרגשי, אשר הפך לנחלת העבר.

שירות המבחן קובע בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי קיימת חשיבות להמשך שילובה של הנאשמת בצה"ל.

בחנתי האמור בתסקיר ובצידו - הונח בפני אבחון מעמותת "אפשר".

עפ"י קביעתם - אין המדובר בבעיות התמכרות, אלא בשימוש לרעה באלכוהול. עמותת "אפשר" ממליצה על המשך הקשר הטיפולי ומביעה אופטימיות לגבי עתידה של הנאשמת.

מפי הנאשמת עצמה, שמעתי החלטה חד משמעית, לפיה גמרה אומר להימנע משתיית משקאות אלכוהוליים לסוגיהם.

שוכנעתי, כי דברי החרטה אשר בפיה הינם כנים וכי באמת ובתמים החליטה לשנות דרכה. הנאשמת נשאה באוזני תחינה נרגשת לאפשר שילובה בצה"ל.

לנגד עיני הוראות חוק הפלילי- חוק העונשין אשר עניינו גמילה מסמים. ראה בעניין זה למשל סעיף 85 לחוק העונשין.

המחוקק, אשר כשגרה, אינו מאפשר הארכה שניה של מאסר מותנה, מחריג וקובע, כי שעה שנאשם מצוי בהליכי גמילה, ניתן לשוב ולהאריך המאסר המותנה ולא להורות על הפעלתו. מכאן, עפ"י עמדת המחוקק, יש ליתן עדיפות לשיקומו של נאשם ולגמילתו וזאת במקום הטלת עונש מאסר משמעותי. גישה זו - יסודה במחשבה לפיה אינטרס החברה בשיקומו של נאשם והחזרתו למעגל החברה הנורמטיבי, עדיף על הענשתו. מקל וחומר, אמורים הדברים בשיקום הנאשמת הניצבת בפני. שהרי אין המדובר ב"התמכרות". יש להדגיש כי אף הנאשמת אינה מבקשת לפוטרה ללא ענישה.

הנאשמת, אשר שלטונות הצבא הודיעוה כי נשקלת הפסקת שירותה בצה"ל, אינה מבקשת להשתחרר לביתה, אלא מביעה משאלה, להמשיך בשירות בצה"ל ולהופכו למשמעותי ומחייב ככל האפשר. בהקשר זה יש לציין כי למרות העובדה שצה"ל עמד לוותר על גיוסה, החלה הנאשמת בשירות צבאי כאוכלוסיה טעונת טיפוח - (חג"ם נשים), הנאשמת נבחרה לחיילת מצטיינת פלוגתית, ובהמשך הפכה למועמדת לקורס מ"כים.